<h1>ספר התרומות שער נ' חלק ב'</h1>
<h2>דף יד.</h2>
והיכא ששגר הלוה ממון הלואתו למלוה ע"י שליח על אי זה דרך יפטר מאחריות הלואתו, ועל אי זה דרך עומד באחריותו כבתחלה, ואימתי יכול המשלח לומר לשליח החזירם לי שאין רצוני לשלחם לו, [ואימתי אין יכול המשלח לומר לשליח החזירם לי שאין רצוני לשלחם לו] ואימתי אין יכול השליח להחזירם לו כיון שקבלם להוליכם למלוה. על זה גרסינן בגטין פרק קמא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו, כלומר חייב המשלח שהוא הלוה באחריות הממון שהפקיד לזה להוליכו למלוה אם נאנסו או נאבדו מתחת ידו של שליח. ואם בא לחזור אינו חוזר. פירוש, אם בא המשלח לשליח אחר שמסר לו ממון המלוה ונמלך וא"ל החזירם לי שאני חושש שמא יאנסו בידך ואין רצוני שתהיה שלוחי בדבר זה אינו חוזר, דרב ס"ל לשון הולך כלשון זכה דאמי ואחר שזכה למלוה ממון הלואתו ע"י שליח זה אינו יכול לחזור בו אע"פ שעדיין מוטל אחריות הממון עליו. וקי"ל בהא כרב, ואע"ג דשמואל פליג עליה, דהא תניא כוותיה דרב, וכדתניא הולך מנה לפלוני שאני חייב לו הולך פקדון לפלוני שיש לו בידי חייב המשלח באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ופריך תלמודא בפקדון אמאי אינו חוזר והרי הוא חב למפקיד שנשתלחו לו, דהא יכול למימר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר, והילכך אין חבין לו לאדם שלא בפניו, ואוקימנא לה בפקדון שהוחזק המשלחו עליו כפרן, דאנן סהדי דניחא ליה למריה דפקדונא דליפוק מידיה דנפקד, ולפיכך אם בא לחזור אינו חוזר ואחריות הדרך על הלוה או על הנפקד לעולם עד שיגיע לידו של בעלים, אבל פקדון שלא הוחזק עליו כפרן הולך [לאו] כזכי ואם בא לחזור חוזר. ואם הוליכן ומצאו שמת בין שמת המלוה בין שמת הלוה לעולם נותנן השליח ליורשי המלוה. ולא תיקשי לך ההיא דתניא בסמוך לזה הולך מנה לפלוני והלך ולא מצאו יחזירו למשלח וכולא מילתא כדאיתא התם, דההיא במנה של מתנה קא מיירי, וכמו שהארכתי בזה בספרי הנקרא זכרונות. ויש לברר אם שגר הלוה מעותיו למלוה ביד שליח והשליח אמר למלוה הנה הם בידי אך אחזיק בהם לעצמי מפני שאתה חייב לי, אם (הלוה) [המלוה] מודה לו חובו לשליח ולית ליה שאר נכסים דלגבי מיניה שליח חובו מהם והגיע זמן הלואתו, בהא פשיטא שהדין עם השליח ואין כח ביד המלוה לערער על המשלח ולומר אפסדתן זוזאי דיהבת להו בידא דלא מצינא לאפוקי מידיה, דמשלח א"ל אי הוו בידי לא הוה מפיק להו הכי נמי מדר' נתן, דהא לית ליה נכסי אחריני, הילכך פטור המשלח שהוא הלוה ופטור השליח, כיון דזה הודה בדברי השליח. מיהו היכא דאית ליה נכסי דאזל ליה טענה דר' נתן איהו משתעי דינא בהדי משלח, ומשלח אע"ג דאיהו לא מצי מפיק מיניה לעצמו, וכדאמרינן שאם בא לחזור אינו חוזר דוקא דלא מצי למהדר הא למכפייה למהדר ולמיהב למלוה מצי כייף ליה. והימוני לא מהימן משום מגו דמצי א"ל אהדרתינהו ניהלך, דהא לא מצי למהדר ליה, דכיון דהולך כזכי באחריותיה קיימי ולא מהדר להו. מיהו היכא דמת משלח ולית ליה נכסי חזר הדין בין השליח והמלוה שנשתלחו לו, ואף שקבלם מן המשלח בעדים, מגו דיכיל למימר פרעתיך ומהימן בשבועה כי אמר בחובי אני תופסם נאמן ובשבועה, כיון שאינו תובעו בהם המשלח או יורשין, ומלתא צ"ע. וכתב הר"מ ז"ל [מלוה פט"ז ה"ב] שאם עמד השליח והחזיר המעות למשלח שניהם חייבין באחריותן עד שיגיע ליד שמעון כל חובו.
